גישה פסיכודינמית, מתייחסת למספר זרמים תיאורטיים וטיפוליים שהתפתחו מתוך הפסיכואנליזה, אותה הגה זיגמונד פרויד במחצית הראשונה של המאה ה-20. על אף הבדלי הזמן והתקופה, חלקים רבים מתוך גישה זו רלוונטיים מאוד גם בימינו, לפעמים קשה להאמין עד כמה. רבים הם התאורטיקנים בני זמנינו הממשיכים את דרכו של פרויד, ביניהם אוגדן, קוהוט מיטשל, פונגי ועוד אחרים, המפתחים ומשכללים את התאוריה שלו. הם יוצרים חשיבה פסיכואנליטית עדכנית, מרתקת, תואמת זמן ומומשגת מחדש. טיפול דינאמי אינו בנוי, אם כך, מיקשה אחת, אלא מאגד תחת מטרייתו ספקטרום שלם של גישות טיפול, אסכולות תיאורטיות שונות, הכוללת חקר היבטים לא מודעים של העצמי. הדימוי הפופולארי של המטופל המבודד, השוכב פרקדן ונכנע לסמכותו העליונה של המטפל התפתח לגרסאות רבות, מתוקנות וגמישות יותר בצורה, בתוכן ובתהליך הטיפולי. גם על פרויד עצמו נהוג לומר לעיתים כי מזלו הוא "שלא היה פרוידאני".

הנחת היסוד המשותפת של האסכולות השונות בגישה זו היא שהתנהגות, חשיבה, רגשות ותודעה נפשית מושפעים ומעוצבים כתוצאה מאירועים מוקדמים בחיים, מחוויות ינקות וילדות , מדפוסים חוזרים ומתכנים נפשיים נוספים שברובם אינם מודעים.

כל הזרמים הטיפוליים הדינמיים מניחים איפה את קיומו של לא מודע: אזור נפשי בו מתחוללים אירועים, נוכחות חרדות ונוצרים קונפליקטים הנסתרים מעינינו ומהכלים החשיבתיים העומדים  לרשותנו.

הנחה נוספת היא כי חוויות עבר, אירועי ילדות וקשרים עם אחרים משמעותיים שנצרבו בזיכרון, אך אינם זמינים בתודעה- ממשיכים ומשפיעים על חוויתינו את עצמנו, על מערכות היחסים שלנו עם אחרים ועל תחושת הסיפוק והמימוש העצמי שלנו בהווה.

הזיכרון שלא נזכר, החוויות, הקשרים המורכבים עם דמויות הוריות, כל אלו ממשיכים ומשחקים תפקיד מרכזי בתפקוד היום יומי של האדם ומשפיעים על חייו. השאיפה הטיפולית היא לסייע לאדם להשתחרר מרוחות הרפאים של עברו ולהפכן למשאבים בחייו בהווה. 

רכיב מרכזי בטיפול הדינמי מתבסס על הקשר הטיפולי, ובתוכו יחסי ההעברה – "משק כנפי ההיסטוריה", תהליך בו מומחזים מחדש אירועים מעברו של המטופל ביחסי המטפל והמטופל בהווה, בתוך התהליך הטיפולי. כמו כן, יש התייחסות במפגשים ללא מודע כפי שהוא נרמז מתוך חלימה, אסוציאציות חופשיות, זיכרונות ילדות ועוד.

מטרת הטיפול בגישה זו מבחינתי היא לסייע לאדם לחוות חוויה של יצירתיות עבור עצמו, התהוות לעבר חיות מלאה יותר, חוויה סובייקטיבית שבה הוא נעשה עצמו באופן מלא יותר.

עלי להמציא את הטיפול בעבור כל מטופל ויחד עמו- אני מדברת אחרת עם כל מטופל, ויוצרת עימו אותנטיות, דימויים ושפה טבעית וייחודית. "המטרה הטיפולית של הפסיכואנליזה היא "החזרתם בשלום" למטופל של היבטים בעצמו שנקברו חיים ושעדיין אינם מתים" (אוגדן, 2024) 

הטיפול בגישה זו הוא אם כך יצירה ומסע משותפים של מטפלת ומטופל ברמה לא מודעת. החשיבה הפסיכודינמית עוזרת לקשור יחד תחומי חוויה שונים: עבר והווה, ערות ושינה, חשיבה ורגש, אירועים בין אישיים ופנטזיות כמוסות ביותר.

הפסיכואנליזה איננה רק גישה מקצועית אלא היא אופן חשיבה, גישה לחוויה האנושית ואופן בו אני חווה את עצמי, את נפשי את נפש מטופלי ובכלל את העולם סביבי.